50 גוונים של אפור – למה נשים אוהבות אותו?

הרומן למבוגרים שנמכר הכי מהר בכל הזמנים – והתוכן שלו הוא מאוד למבוגרים. מדוע מליוני נשים התפתו על ידי חמישים גוונים של אפור?

זה יהיה באמת חסר טעם לנסות להכחיש שמשהו רציני קורה כאן: א.ל. ג'יימס מכרה עד כה יותר מ-20 מליון עותקים של טרילוגיית הספרים שלה Fifty Shades of Grey דרך המוציא לאור הבריטי "ראנדום האוז", שמתווספים ל-15 מליון עותקים שהועברו לצפון אמריקה בשלושה חודשים בלבד.
בבריטניה, זהו הספר שנמכר הכי מהר אי-פעם גם בצורה פיזית וגם דרך אלקטרונית. לאחרונה הוצאה מהדורה מודפסת נוספת בשוק הבריטי, כדי לעמוד בדרישות של הקוראים האנגלים: 2.75 מליון עותקים נוספים בחנויות הספרים ובחנויות סקס למבוגרים בלבד. זהו ללא כל ספק הרומן למבוגרים שנמכר הכי מהר בכל הזמנים. הכוונה היא ש"זהו הרומן הנמכר ביותר בכל הזמנים שאינו 'הארי פוטר' ". אך התוכן שלו, כמובן, הוא למבוגרים בלבד.

לחצו כאן לצפייה באביזרי המין שלנו

הטרילוגיה מספרת על דמות בשם אנסטסיה סטיל, אשר מתאהבת בכריסטיאן גריי, מולטי מיליונר צעיר המסובך בצרות עד הצוואר, שאוהב סקס רק אם הוא יכול ללוות אותו בעונש גופני מסוגנן ודי רשמי. קווי העלילה קצת מרושלים – הדיאלוגים לא תמיד סבירים ומובנים לגמרי ("אני איש מאוד עשיר, גברת סטיל, ויש לי תחביבים יקרים ומרתקים"), אפיון דמויות עלוב, טיקים מטרידים (מלחמה מתמשכת בין ה"תת-מודע" של סטיל, שתמיד מתעלף או מרכיב משקפי חצי-ירח, וה"אלה-הפנימית", שתמיד זועפת ורומסת) ומונולוג פנימי שהולך ככה … "אלוהים אדירים, הוא חתיך!", "אף גבר לא השפיע עליי בדרך שבה השפיע כריסטיאן גריי, ואני לא יכולה להבין למה. האם זה המראה שלו? הנימוסים שלו? העושר? הכוח?". ייתכן והספר הזה יכניס לחרדות קשות אנשים עם רגישות יתר לנימוסים אנגליים.

בנסיבות נורמליות, זה היה מתוך עצלנות, אבל כאן, זה יותר כמו כתיבה קצרה ולחוצה. ג'יימס כותבת כאילו שהיא מאחרת לפגישה עם סצינת סקס. כאן, הקול שלה הוא די שונה: מדוייק, מקורי, קיצוני וניגודי; גריי מעוניין רק במערכת יחסים שולט/נשלט (עם ה"גבולות הנוקשים" הללו – בלי אש, בלי צואה, בלי איבוד דם, בלי כלים גניקולוגיים, בלי ילדים או חיות, בלי מום בלתי-הפיך, בלי שליטה על הנשימה ובלי חשמל ישיר – שיניתי את המילים המדוייקות כדי לקצר). סטיל רוצה רק חבר רגיל (או אולי בעצם לא…). זהו Fifty Shades of Grey שאני מדברת עליו. נגיע ל-Fifty Shades of Darker (חמישים גוונים של כהה יותר) אחר כך. אלוהים אדירים. נדבקתי על ידי המסרים הקצרים מבשרי הרעות של ג'יימס. אחרי 1,600 עמודים של החומר הזה, גם אתם תדבקו. אני עושה את זה שוב. אני לא שולטת בזה.

יש מעט הצלפות ב-Jilly Cooper (Octavia, מתחרים), וז'אנר הרומנטיקה (בשונה מספרי רומן לנשים), היה בעל הרבה פחות עמודים אם אף אחד לא היה נקשר למיטה עם צעיף, אבל זו היא רמה אחרת לגמרי. הפופולריות של הספר הגיעה כהפתעה בשביל המוציאים לאור, שחשבו שהם יודעים מה נשים רוצות. זה בטח קצת כמו להיות נשוי למישהי 20 שנה, ופתאום לגלות שהיא אוהבת דברים נועזים במיטה. אנשים שאוהבים לעקוב אחרי כל מיני טרנדים בדרך אל הטכנולוגיה החדשה הציעו את ההסבר הבא – שנשים שלא יקראו לעולם גסויות ברכבת, במטוס או בבית קפה כי זה מביך אותן, יכולות לקרוא אותן כעת בפורומים אינטרנטיים, על גבי הטאבלט או הספר האלקטרוני וזה פתח עולם חדש לגמרי של מכירות.

העניין הבלתי צפוי הוא שהבושה מאירוטיקה בדויה נמצאת בכמות גדולה בדמיון, וברגע שאנשים קראו אותה, הם הרגישו בטוחים לדבר עליה בחופשיות. הדיבורים בעניין היו אלה שהביאו את תקציר הספר אל אתר האינטרנט ebook.
מה העמדה שלכם לגבי אירוטיקה במקומות ציבוריים? אדם אחד קרא את הספר בקרון הרכבת התחתית בשבוע שעבר עם שלושה אנשים שקראו את תקציר הספר בחלקו האחורי (ואלוהים יודע כמה קראו את זה בקבוצת הקריאה של ebook) גרם לתהות "האם זה לא מוקדם מידי בשביל כזה דבר?" – למרות שתמיד היו קצוות של אירוטיקה, וכולנו ידענו שהם קיימים. אבל אחרי הצהריים? כאשר השמש שוקעת? זה נראה די אקראי, אבל אני עדיין יכולה להבין מדוע מפקפקים בחוכמת העניין הזה של זימון קטע אירוטי מתמשך בתוך ספר, אל הדרך של כולנו לעבודה. אבל מה אני יודעת? אני עובדת בבית. אולי אנשים עושים את זה כל הזמן.

קחו בחשבון, בנוסף, את הדרך שבה התרבות הגבוהה ותרבות הרחוב התנגשו. זה מזמן נהיה מקובל לקרוא את העיתון הכלכלי, וגם לצפות בתחרות האירוויזיון, לקרוא את פיליפ רות' וגם את מריאן קייס. מכיוון שאירוטיקה הינה נישה חדשה, לקח יותר זמן למהפכה הזאת להגיע אליה, ורק עכשיו אולי השתחררנו קצת. הסיכום הזה אומר, ש-Fifty Shades הוא רק Mills & Boon עבור הדור שפעם היה נבוך לקרוא את ספרי Mills & Boon.
לא, יש כאן יותר מזה. דבר ראשון, הסיבה שסצינות סקס הן כל כך שונות לכתיבה היא שינוי ההילוך, יותר מאשר המין עצמו. זה קשה במיוחד לכתוב סיפור רגיל, ששזור בו סקס, בדיוק כמו שזה יהיה קשה לספר סיפור שמפוזרים בו פרטים מיניים מובהקים. זאתץ הסיבה שקיים "פרס הסקס הרע" (Bad Sex Award), וכל כך קל למצוא למי להעניק אותו. בפעולה עצמה של תיאור סקס כדבר מקרי, יש יצירה של סצינת סקס מייסרת.

סצינות הסקס של ג'יימס הן לא מקריות, הן הבשר של העלילה, העיקר של הקונפליקט, המפתח לפחות לאחת, אם לא לשתי הדמויות המרכזיות. זהו ספר סקס. זה לא ספר עם סקס בתוכו, זהו בהחלט ספר שניתן יהיה למצוא בכל חנות סקס במדף ליד אביזרי מין קינקיים. הסופרת הצרפתיה קת'רין מילט כתבה: "בשבילי, ספר פורנוגרפי הוא שימושי, הוא נכתב כדי לעזור לך להתרגש. אם את רוצה לדבר על סקס ברומן או בכל כתיבה "שאפתנית", היום, במאה ה-21, את חייבת להיות מוחצנת. את כבר לא יכולה להיות מטאפורית". אני לא בטוחה שהכתיבה של ג'יימס כל כך שאפתנית, אבל היא בהחלט הבינה את העניין הזה של לא להיות מטאפורית.

כמו שההיסטוריה נכתבה על ידי המנצחים, גם סאדו-מאזו נכתב על ידי הסאדיסטים, והבעיה עם סאדיסטים היא שהם מגזימים. הם לא מסתכלים מנקודת מבט מזוכיסטית – הם לא אמורים לעשות זאת. אם המרקיז דה-סאד חושב שכל אדם נורמלי כנוע יהנה מזה שהגב שלו נשבר בעת עשיית גלגלון, הוא חולם. ולהיפך, שתי נטיות הפוכות, לאורך טווח מאוד רחב, יכולות להתנגש בקלות אחת בשנייה בפנטזיה שנכתבה מנקודת מבט של מזוכיסט או של אדם נאיבי. אז זאת הפופולריות של כרך מספר אחד.

הכרך השני הוא חשוף וממהר להטביע את שם המותג. כמעט כל הדברים הסוטים מוצאים החוצה ולא נמצאים, ונראה שהתנועה לכיוון אירוטיקה רגילה ופופולארית משעממת את הכותבת. מה שקורה במקום הוא שהפנטזיות שלה הופכות למה שמייצג את רצונותיה אם היא הייתה משיגה מליונר.
עכשיו אנחנו מביטים בספר שהייתם נבוכים להתפס קוראים ברכבת או בבית קפה. אבל הרגלים קטנים מתחילים לגדול: הדרך שבה כולם תמיד נסערים, מטיפים, מגחכים או מתלחששים ואף אחד לא פשוט אומר; הדרך שבה העיניים שלו תמיד בוהות, והיא כל הזמן נושכת את השפה שלה.
החיבור בין הכרכים הוא כל כך מגושם, שאתם צריכים להסתכל הצידה לרגע ("הוא חושב שלא מגיע לו להיות נאהב. למה הוא מרגיש ככה? האם זה קשור לחינוך שלו? האמא הביולוגית שלו, זונת הקוקאין?"). הצורך בעלילה מזמין פנימה קצת מופע אימים, שלא קשור לסטיות שלו, כריסטיאן גריי הוא פשוט איש לא נעים ושתלטן, אשר אפילו לפני 30 שנה, אף גיבורת ספרות לא הייתה מתחתנת איתו, אבל אלוהים-אדירים-אני-לא-יכולה-לנשום-כמה-לוהט הוא היה…
הכרך השלישי בסיפור, Fifty Shades Freed, הוא ספר שחובה לכל אחת לקרוא. אם לא בשביל החוויה מינית אז לפחות כדי לדעת על מה כולם מדברות עכשיו…

 

לחצו כאן לצפייה וקניית הספר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *