למה האחרונים תמיד בסוף?
כאשר זה מגיע לאביזרי מין לנשים, בדרך כלל הדילדואים מופיעים בעמוד הראשון. אבל אם תשאלו נשים, חיקוי המציאות הוא לאו דווקא בראש רשימת הדברים שמעניינת אותן. למעשה אביזר המין הראשון שנוצר אי אז בשלהיי המאה התשע עשרה, לא כלל שום דימיון לאיבר כזה אחר. אוסף רצועות ומשטחים שחוברו למיטה על ידי רופא בריטי עשו את העבודה מצויין כאשר חוברו לחשמל.
לא רק הנשים זכו בויברציות, גברים נבחרים גם הם זכו להנות מנפלאות הרטט המודרני בשנת 1899 אם טופלו על ידי הנטורליסט ג'ון מויר.
מה יותר חשוב מאורגזמה?
כאשר החשמל התחיל לחדור לחיי הבית ולהשתלט על המיכשור הביתי, הויברטור לא היה המוצר הראשון שהתחבר לחשמל. היו מוצרים אחרים שהועילו יותר בניהול המשק הביתי. מה שאולי יפתיע רבים הוא כי למרות שהויברטור לא היה ראשון, הוא בהחלט היה בין חמשת הראשונים. זאת ועוד – הוא הקדים מיכשור כגון שואב אבק או מגהץ בכעשור. למעשה, הדרישה בשוק לויברטורים נישאים היתה הכח המניע להמצאת המנוע הזעיר.
אז מה היה חשוב יותר מאורגזמה? ובכן, מכונת התפירה (כדי ליצור את האוירה), המאוורר (כדי, בכל זאת, לצנן מעט את העניינים), קומקום התה (לכוס התה שאחרי) והטוסטר (כדי ללוות את התה שאחרי)…
אם הויברטורים הראשונים נמכרו בשנת 1902, עד לשנת 1917 נמכרו בארצות הברית יותר ויברטורים מאשר טוסטרים. כאשר יצרו את הויברטורים הראשונים האלו, ידעו מה נשים רוצות. הם תוכננו ונראו כמייבשי שיער, מקדחות חשמליות וכדומה. החלקים שהורכבו אליהם גם הם לא הכילו חלקים חודרניים במיוחד אלא היו בעיקר דיסקיות במגוון מרקמים.
סיפורה של נזירה - או האריה, המכשפה והארון
כאשר סיפורה של נזירה, הסרטון הקצרצר שהראה את אשתו של ויק טני (מפתח גוף) מתערטלת ומשתמשת להנאתה בויברטור, צץ בשנת 1920, הפוריטנים של התקופה התעוררו. לא עוד מכירת ויברטורים בחנויות הכלבו כי הויברטור הצליח להוציא לעצמו שם של אריה, אבל אחד עם קונוטציות מיניות.
הויברטור לא ממש נעלם בכמה עשורים לאחר הופעת הסרטון, הוא פשוט התחבא בארון. במקום ויברטור הוא היה ידוע כמרפא שרירים, מלתש ציפוניים, מברשות לשיער, או פשוט כאביזר המתחבר לשואב האבק. אז גם החלו להופיע העיצובים דמוי איבר המין הגברי, או לפחות דמויי הבננה. כאישה, זה לא ממש מפתיע אותי שהעיצובים שמיועדים בעיקר לחדירה החלו להופיע רק בתקופה בה נוצר הקישור בין השימוש בויברטור למטרות מין והנאה, והמעצבים היו גברים.
בטי דודסון והיציאה מהארון
מי שאחראית על הוצאת הויברטור מהארון הכפוי היא בטי דודסון. בטי דודסון החלה לארגן קבוצות אוננות לנשים בשנת 1973. הויברטור הנבחר היה מקל הקסם של היטאצ'י. למרות שמו, אין מדובר בויברטור המיועד לחדירה, אלא מקל שבקצהו דיסקית גדולה רוטטת.
את הכניסה המחודשת של הויברטור לעולם בייעודו המקורי החלה המהפיכה המינית של שנות הששים כאשר בטי דודסון הייתה זו שסיפקה את הדחיפה הגדולה. ממשלו של רייגן בשנות התשעים סיפק את הגושפנקה הסופית כאשר בעקבות אימת האיידס המנתח הכללי סיפק רשימת חלופות מין בטוחות, ובינהן כיכב הויברטור.
עיצוביו המרובים של הויברטור המודרני
מאז פריצתו המחודשת של הויברטור לשוק, העיצובים והמיתוג להם הוא זכה הויברטור המודרני מזכירים לרב יותר ביקור בגן חיות מאשר חיקויים לאיברי מין: הדבורה, הדולפין, הברווז העמיד במים, או הביצים הסיניות הם כולם שמות מקובלים לויברטורים מודרנים. גם טיל הכיס (רוקט פוקט) הוא ויברטור מודרני שהמשותף לו ולגן החיות הוא שהם מתרכזים במה שבאמת חשוב – הדגדגן.
אפילו הויברטורים שמחקים איברי מין גבריים נוטים לאמץ תוספות מובנות אם הם רוצים להימכר היטב. הארנב המוכר מסקס והעיר הגדולה, למשל.
הקונוס, למשל, הוא דוגמה טובה למכשיר שעושה את העבודה בלי להידמות לשום איבר קיים. החלק החיצוני כולל רטט חזק ב-16 תוכניות ייחודיות שונות, והמבנה מאפשר גירוי איזור נרחב וחדירה חלקית אם מעוניינים, והעיצוב העכשווי מאפשר להחזיקו גלוי לעין כל.
